מאיה קורן-שכטמן

 

קפאין – אנחנו אוהבות אותו, מסתמכות עליו, לא פעם מרגישות שאנחנו לא מתפקדות בלעדיו. אבל אם אתן גם סובלות מהפרעות שינה – כדאי להכיר את המנגנון שהוא מפעיל עלינו:
 

מהרגע שעינינו נפקחות מתחיל להצטבר במוחנו חומר כימי שנקרא אדנוזין. האדנוזין מעודד שינה ויוצר מה שנקרא "לחץ שינה" (sleep pressure). כשהאדנוזין מתחבר לרצפטורים הייעודיים לו – אנחנו מתחילות להרגיש עייפות.
העייפות מצטברת עד פינוי האדנוזין בשינה או דחיקתו הצידה ע"י חומר כימי אחר – הקופאין. עקב הדמיון המבני שלו, קופאין "מתחפש" לאדנוזין ונקשר לאותם רצפטורים, ובכך "חוסם" את אותות העייפות. והתוצאה? אנחנו מרגישות ערניות – גם אם הגוף כבר זועק למנוחה.
 

ההשפעה הזו נמשכת זמן רב – זמן מחצית חייו של הקופאין (הזמן שלוקח לחצי מהכמות להתפנות מהמערכת) הוא כ-6 שעות! אצל חלק מהאנשים הוא מתפרק אפילו לאט יותר — תלוי בגנטיקה, גיל, תרופות ועוד. כלומר, כוס קפה של אחר הצהריים עלולה להשפיע גם בשעות הלילה, ובכך לשבש את ההירדמות, לעורר יקיצות ולהשפיע על איכות השינה, מה שיוביל לעייפות ביום למחרת וכנראה גם לעוד קפה...
 

אז מה עושים כדי לשבור את המעגל?

• הגבילו את הקפאין לשעות הבוקר והצהרים המוקדמים.

• היו מודעות למקורות נוספים של קפאין, כמו- תה שחור, תה ירוק (ובכלל כל תיון שלא כתוב עליו שהוא נטול קופאין), קולה, שוקולד מריר וגם תרופות מסוימות.

• עשו שינוי הדרגתי ולא בלחץ.